קרנית
מומחה לרפואת עיניים בילדים ומבוגרים, ומנתח קטרקט ופזילה
הקרנית מצויה בחלק הקדמי של העין ומהווה את ה'חלון השקוף' של העין. תפקידה, יחד עם העדשה, הוא לשבור את קרני האור ולמקדם על פני מרכז הרשתית. לקרנית שקופה ובריאה חשיבות רבה באיכות הראיה. הקרנית עשירה בעצבים ולכן פגיעה בקרנית כגון שריטה או זיהום תגרום לכאבים. ישנן מחלות קרנית שונות שעלולות לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בראיה.
קרטוקונוס וקרוס-לינקינג (CXL, צילוב קרנית)
לקרנית מבנה כדורי-כיפתי עגול וסדיר. אם הקרנית מאבדת את המבנה התקין שלה והופכת למעוותת ובעלת צורת חרוט, זה קרטוקונוס. מדובר במחלה שפוגעת בצעירים בעיקר בעשור השני והשלישי לחיים, אולם יכולה להיות גם בילדים ובמבוגרים יותר. בתחילה, המחלה מתבטאת באסטיגמציה שמתוקנת על ידי משקפיים. אולם פעמים רבות המחלה מתקדמת ואיתה עולה האסטיגמציה והראיה מידרדרת. במקרים כאלה מתאימים עדשות מגע מיוחדות אולם בהמשך גם אלה לא עוזרות ויש צורך בהשתלת קרנית. בשנים האחרונות התפתח טיפול הקרוס-לינקינג שמטרתו לעצור את התקדמות המחלה וההידרדרות בראיה. הטיפול בנוי על טפטוף טיפות ויטמין B2 (ריבופלאבין) והקרנת הקרנית עם אור, ומוביל ליצירת קשרי צילוב בקרנית ולהקשחתה, ועל ידי כך עצירת המשך ההתעוותות שלה. לטיפול אחוזי הצלחה גבוהים, מעל 90%. לעיתים יש צורך לחזור על הטיפול.
בין גורמי הסיכון להתפתחות מחלת הקרטוקונוס ואקטזיה של הקרנית ניתן למנות: קרוב משפחה עם קרטוקונוס, ניתוח להסרת משקפיים בעבר, אלרגיה ומי שמגרד את עינו באופן קבוע. לכן, ההמלצה היא לא לגרד את העיניים.
אבחון המחלה נעשה על ידי בדיקת ראיה, בדיקת ה'מספר' של העין ובדיקת הקרנית במרפאה. הבדיקה החשובה ביותר לאבחון קרטוקונוס ולמעקב אחרי התקדמותה היא מיפוי קרנית.
פטריגיום
פטריגיום זוהי רקמה שצומחת מאיזור הלחמית (החלק השקוף מעל הלובן של העין) על פני הקרנית. זהו תהליך ניווני ושפיר של הלחמית. צבע הפטריגיום לבן-צהבהב ויש בתוכו כלי דם. המקום השכיח בו הוא צומח בעין הינו באיזור הלבן שבעין בצד שקרוב לאף. פטריגיום שכיח בישראל מכיוון שהגורם העיקרי לגידול זה הוא חשיפה לשמש. לעיתים מדובר בתהליך שמופיע בשתי העיניים וישנם גם מקרים בהם בעין אחת יש שני פטריגיום. לעיתים הפטריגיום מודלק, אדום, וגורם לכאב ואי נוחות. הטיפול במקרה זה כולל טיפות נוגדי דלקת, אנטיביוטיקה ודמעות מלאכותיות.
אם מדובר בפטריגיום קטן ניתן לעקוב ואין חובה לנתח. אולם אם מדובר בפטריגיום גדול ובמיוחד אם קרוב לציר הראיה – מומלץ להסירו. בנוסף, אם הפטריגיום גורם לתלונות חוזרות של אודם, אי נוחות וצריבה ניתן להסירו בניתוח. כמו כן, פטריגיום שמפריע מבחינה אסטטית ניתן גם להסירו בניתוח.
ניתוח פטריגיום
הניתוח מתבצע תחת הרדמה מקומית ואורך כחצי שעה. בשלב הראשון, המנתח יסיר את הפטריגיום. בכדי להקטין את סיכויי החזרה של הפטריגיום בהמשך, מקובל במהלך הניתוח לבצע השתלה של שתל לחמית קטן שנלקח מעינו של המטופל. שתל הלחמית נתפר או מודבק בעזרת דבק ביולוגי באיזור הניתוחי. לשימוש בדבק ביולוגי מספר יתרונות על פני השימוש בתפרים, מבחינת אורך הניתוח וההחלמה. בניתוחי פטריגיום חוזרים, לעיתים יבחר המנתח להשתמש בתרופה מקומית הקרויה מיטומיצין C בכדי להקטין את סיכויי החזרה.
מה צפוי לאחר הניתוח?
יש צורך בטפטוף טיפות הכוללות שילוב של אנטיביוטיקה ונוגדי-דלקת וכן דמעות מלאכותיות. העין תהיה אדומה ותיתכן גם תחושה של גוף זר, צריבה ודמעת בתקופה הסמוכה לניתוח. תלונות אלה חולפות על פי רוב לאחר מספר ימים-שבועות. במידה ובסיום הניתוח הוכנסה עדשת מגע לעין, היא תוצא על ידי הרופא כשבוע לאחר הניתוח.
פינגווקולה (Pinguecula)
פינגווקולה זהו נגע שמופיע גם הוא בלחמית, אך במקרה זה איננו צומח על פני הקרנית. הוא ייראה כנגע לבן-צהבהב בלבן של העין. גם הוא מופיע בדרך כלל באיזור לובן העין שקרוב לאף. ברוב המקרים פינגווקולה איננו גורם לשום תלונה. אולם במצבים בהם הוא מודלק, אדום, גורם לתחושת צריבה, דמעת ואי נוחות יש לטפל בו על ידי טיפות נוגדי דלקת, אנטיביוטיקה ודמעות מלאכותיות. אם הדלקות חוזרות ניתן להסירו בניתוח. ישנם מקרים בהם הפינגווקולה צומחת עם השנים על פני הקרנית ולמעשה הופכת לפטריגיום.
עין יבשה
תסמונת העין היבשה מתבטאת ביובש, תחושת חול או גוף זר, גירוי בעיניים וטשטושי ראיה. למרות שאין מדובר על פי רוב בתופעה שמסכנת את העין, עין יבשה פוגעת באיכות החיים ובאיכות הראיה. עין יבשה שכיחה יותר בנשים, קיימת בכל הגילאים ושכיחותה עולה עם הגיל. לעיתים עין יבשה מלווה על ידי דלקת כרונית בעפעפיים (בלפריטיס).
הדמעות מופרשות באופן קבוע על ידי בלוטות דמעות המפוזרות בעפעפיים. תפקיד הדמעות הוא להרטיב את העין, לשמור על חיוניותה, ולאפשר ראיה טובה. דוק הדמעות מכיל לא רק מים כי אם גם חומרים שונים כמו מוצין, מלחים ושומן שתפקידם לשמור על דוק דמעות יציב שמצפה את העין, גורם לתחושה נוחה ולראייה מיטבית.
תסמונת העין היבשה נגרמת בין השאר מחוסר ייצור תקין של דמעות על ידי בלוטות הדמעות או עקב אידוי מוגבר של הדמעות. סיבות לעין יבשה כוללות בין השאר: שינויים הורמונליים, תרופות מסוימות (כמו משתנים), ניתוח לייזר להסרת משקפיים, מזגנים, מאווררים ועבודה מרובה מול מחשב. במי שיש דלקת כרונית בעפעפיים או פגיעה במנגנון המצמוץ, הדמעות מתאיידות מהר יותר והעין מתייבשת. לאחר מחקר רב בנושא, אנחנו יודעים היום שהמנגנון שגורם לעין יבשה הוא מורכב, ולעיתים יש מספר גורמים ולא רק גורם אחד. בנוסף המחקר גילה שבעין יבשה מעורבים גם תהליכים של דלקת ופגיעה בעיצבוב העין.
התלונות השכיחות בעין יבשה הינן יובש, תחושת חול בעיניים, אי נוחות, צריבה וטשטושי ראיה. לעיתים, המטופל יתלונן דווקא על דמעת יתר שנוצרת כמנגנון פיצוי לדוק דמעות לא תקין. עין יבשה יכולה להפריע לאורך כל היום או להופיע לפרקים – מספר שעות או מספר פעמים ביום, או רק בחלק מהימים. עבודה ממושכת מול מחשב, קריאה מרובה ולעיתים גם נהיגה מחמירים את התלונות. הרכבת עדשות מגע יכולה גם היא לתרום ליובש עיני. בנוסף, סביבה יבשה, כמו חדרים ממוזגים יכולים להחמיר את היובש העיני ולגרום לצריבה ואי נוחות עינית ביתר שאת.
טיפול בעין יבשה
קיימים טיפולים רבים לעין יבשה, אך לכל מטופל מתאים טיפול אחר. לעיתים יש צורך בניסוי וטעיה – מנסים טיפול אחד ובמידה ונכשל עוברים לטיפול אחר עד שמוצאים את הטיפול המסוים שמתאים למטופל. לא ניתן לרפא באופן מוחלט את תסמונת העין היבשה כיוון שמדובר במצב שהוא כרוני אך ניתן למצוא טיפולים שיעזרו ויאפשרו שיפור ניכר בתלונות ובאיכות החיים. חלק מהטיפולים כוללים:
- דמעות מלאכותיות (תחליפי דמעות). זהו הטיפול הבסיסי ביותר. מכיוון שמדובר בעין יבשה ניתן לטפטף מספר פעמים ביום דמעות מלאכותיות בכדי לשפר את תחושת היובש. יש מספר רב של דמעות מלאכותיות, חלקן ללא חומר משמר, להן יש עדיפות מכיוון ששימוש רב בטיפות עם חומר משמר עלול לגרום לפגיעה במשטח העין. דמעות מלאכותיות ללא חומר משמר הן יקרות יותר וזהו חסרונן. יש גם דמעות מלאכותיות המתאימות למרכיבי עדשות מגע. הדמעות המלאכותיות נמכרות בבקבוק לשימוש חוזר או באמפולות קטנות לשימוש חד פעמי. תחליפי דמעות קיימים גם בצורה של משחה או ג'ל מה שמאפשר השפעה ממושכת שלהם לאורך היום, כולל בלילה. אין צורך במרשם רופא עבור טיפות ומשחות אלה.
- תכשירים נוגדי דלקת. אלה טיפות סטרואידליות שניתן לרשום לזמן קצוב. טיפות מסוג רסטזיס (Restasis) אלה טיפות נוגדות דלקת שאין בהן את הסיכונים שיש בטיפות המכילות סטרואידים ולכן ניתן לטפל בהן לזמן ממושך (גם לשנים).
- חסימת ניקוז הדמעות. בקצה העפעפיים, קרוב לאף, ישנם פתחים קטנים המובילים לתעלות קטנות דרכן מתנקזות הדמעות מהעין לאף. בכדי לאפשר שהות ממושכת יותר של הדמעות על פני העין ולמנוע ניקוז מהיר שלהן ניתן להכניס פקקים קטנים לתור החורים אלה (Punctal plugs). אותם פקקים או פלאגים מוכנסים על ידי הרופא במרפאה, בפעולה שאורכת מספר דקות. באופן כזה הדמעות שוהות יותר זמן על פני משטח העין ויש שיפור ביובש. הפקקים יכולים להישאר בעין לזמן לא מוגבל אולם במקרים רבים הם נופלים לאחר כמה חודשים ויש צורך בהכנסה של פקקים חדשים.
- טיפול במצב נלווה של דלקת כרונית בעפעפיים (בלפריטיס).
דלקת עפעפיים כרונית (בלפריטיס, MGD)
דלקת עפעפיים כרונית היא מצב שכיח באוכלוסיה ולרוב לא מאובחנת. זו דלקת של שפת העפעף המערבת בלוטות קטנות המייצרות נוזל עשיר בליפידים הקרוי Meibum. להפרשות בלוטות אלה חשיבות בייצוב דוק הדמעות. ולכן למי שישנה דלקת בבלוטות אלה, הוא עלול גם לסבול מעין יבשה. התלונות האופייניות בדלקת זו כוללות קשקשת על פני הריסים והפרשות, בעיקר בבוקר. יתכן גם אודם, צריבה וגרד סביב העין וכן הופעה של שעורה חוזרת. חשוב להבין שלא מדובר במצב מדבק אך המחלה היא בשתי העיניים. ישנו סוג מסוים של בלפריטיס שנגרם על ידי הטפיל Demodex.
הטיפול כולל ניקיון עפעפיים יסודי בבוקר ובערב על ידי מגבונים יעודיים לעפעפיים. ישנו גם מוס שיכול לעוזר בניקוי. אם מדובר בטפיל Demodex יש צורך בשימוש במגבונים המכילים את שמן עץ התה. טיפולים נוספים כוללים משחה אנטיביוטית, טיפות נוגדות דלקת ואנטיביוטיקה דרך הפה מסוג דוקסילין, אזיטרומיצין ואריטרומיצין, וכן IPL. במידה ויש גם עין יבשה, יש לטפל בכך.
שעורה (כלזיון)
שעורה זהו מצב בו אחת מהבלוטות הקטנות בעפעפיים נחסמת. כתוצאה מכך, הבלוטה מתנפחת, הופכת לאדומה וכואבת. במי שסובל מדלקת כרונית בעפעפיים (בלפריטיס) שכיח שיהיו שעורות חוזרות, כיוון שההפרשות על פני הריסים מצטברות בקצה הבלוטות וחוסמות אותן, ובנוסף ההפרשות בבלוטות הינן צמיגיות וכך מוצא הבלוטה נחסם. תוכן הבלוטה במצב זה לא יכול לצאת החוצה, הוא מצטבר בתוך הבלוטה וכך היא מתנפחת וכואבת. בעפעף העליון והתחתון ישנן עשרות בלוטות ולכן שעורה יכולה לחזור כל פעם במקום אחר בעפעף. שעורה איננה מדבקת.
טיפול בשעורה
בשלב החריף הטיפול הוא עם טיפות עיניים או משחה שמכילה אנטיביוטיקה וסטרואידים בנוסף לקומפרסים חמים שהם נדבך עיקרי בטיפול. במידה והשעורה לא עוברת לאחר חודש, יש לשקול הוצאה כירורגית, אם כי חשוב לדעת שפעמים רבות השעורה עוברת גם לאחר כמה חודשים, בעיקר בילדים. בכדי למנוע מהשעורה מלחזור שוב ושוב, יש צורך לטפל במחלה הבסיסית שהיא הדלקת הכרונית בעפעפיים.
איך להכין קומפרסים חמים?
דרך פשוטה אחת היא להרתיח מים ולשפוך אותם לסיר. לתוך הסיר עם המים החמים להכניס שתי מגבות קטנות. להוציא מגבת אחת ולסחוט אותה קלות בידיים. לוודא שהמגבת חמה (הקומפרס צריך להיות חם) אך לא רותחת כך שלא תהיה כוויה בעור. יש להניח את המגבת מקופלת על פני השעורה תוך כדי עיסוי קל על פני השעורה. לאחר שהמגבת מתחילה להתקרר, להחזיר אותה לתוך הסיר ומיד לקחת את המגבת השניה ולבצע שוב קומפרס עם עיסוי על פני השעורה. באופן כזה להחליף בין המגבות למשך 5-7 דקות. כך, מתבצע קומפרס חם ברצף ללא הפסקה. יש לבצע קומפרס חם למשך 5-7 דקות, 2-3 פעמים ביום. הקומפרס החם מצוין לטיפול בשעורה, אולם ניתן לבצע זאת גם במצב של דלקת כרונית בעפעפיים (בלפריטיס) ולאחר מכן לנקות את הריסים עם מגבונים יעודים.
בעיות קרנית בילדים
מחלות בקרנית ילדים, שהינה ה"חלון השקוף" של העין, כוללות בין השאר עכירות מולדת של הקרנית, קרטוקונוס, עין יבשה, דלקת כרונית בעפעפיים שיכולה להשפיע על הקרנית וכן אלרגיה ודלקת אביבית. לעיתים מחלת קרנית בילד לא מאובחנת בזמן או באופן נכון. חלק מהילדים סובלים מהבעיה לאורך זמן עד שהם זוכים לטיפול מתאים. למעשה, לעיתים נגרם נזק בלתי הפיך לקרנית ולראיה עד שהבעיה מאובחנת נכונה. לכן, חשיבות רבה באבחון מוקדם ונכון של הבעיה הקרניתית, בכדי לטפל בהקדם בבעיה ולמנוע נזק לראיית הילד.