קטרקט
קטרקט (בעברית: ירוד) זו עכירות של העדשה.
לכל אחד מאיתנו ישנה עדשה בתוך העין. כאשר נולדים, העדשה שקופה לגמרי ומאפשרת לראות באופן בהיר וחד. העדשה שומרת על שקיפותה בדרך כלל עד הגיל המבוגר אז היא מתחילה להפוך לצהבהבה או לבנה יותר. זו עכירות של העדשה הקרויה קטרקט. כאשר העכירות הופכת להיות משמעותית המטופל ירגיש ירידה בראיה לקרוב ורחוק. סימנים אחרים שיכולים להופיע כוללים צורך בהחלפת משקפיים עקב שינויים ברפרקציה, סנוורים והילות סביב אורות וכן כפל ראיה חד-עיני. הגורם סיכון העיקרי להתפתחות קטרקט הוא הגיל. ככל שאדם מבוגר יותר כך הסיכוי שלו לפתח קטרקט בעין אחת או שניים גדול יותר. מהבחינה הזאת אין אפשרות למנוע או להאיט את התפתחות הקטרקט. יחד עם זאת ישנם גורמי סיכון נוספים קטנים יותר: עישון, סכרת, קרינה, חשיפה לשמש, קוצר ראיה גבוה, ניתוחים עיניים, מחלות עיניות, חבלה בעין והסטוריה משפחתית של קטרקט בגיל צעיר.
למרות נסיונות לטפל בקטרקט שלא באמצעות ניתוח – עד כה הדבר רק במחקר, ולכן הטיפול בקטרקט בכדי לשפר ראיה הוא על ידי ניתוח. הקטרקט לכשעצמו איננו גורם לנזק בעין ולכן ההחלטה לנתח תלויה בעד כמה הקטרקט משמעותי ועד כמה הוא מפריע לראיה. ההפרעה בראיה היא במקרים רבים סובייטיבית ותלויה במטופל. רצוי לא להמתין עד שהקטרקט יהיה מאד מתקדם כי אז הניתוח יכול להיות מורכב יותר עם סיכון יתר לסיבוכים.
כדי לעקוב אחר התקדמות הקטרקט יש צורך במעקב אצל רופא עיניים. לעיתים הקטרקט הוא התחלתי והמטופל לא יודע על כך ולכן ההמלצה באופן כללי בבני 50 ומעלה היא להיבדק כל שנתיים אצל רופא עיניים, ואצל בני 60 ומעלה להיבדק אפילו כל שנה. המשך המעקבים והבדיקות תלוי בהמלצת רופא העיניים.
